הבלוג

ספרים. ספרים ורומנטיקה. רומנטיקה וספרים. שלושה כללי אצבע וזהו.

אני

מוציאה לאור
מוציאה ילדים מהבית
מוציאה יותר מדי
מוציאה בנזוג מדעתו.

תרצו לקרוא עוד?

ארכיונים

פוסטים מומלצים

Hunter's Claim | S.E.Smith

הפיתויים שהיקום מזמן לי.

עודי מעלעלת בספרי החינם שאודיבל מציע במסגרת מנוי הבינג' תחת תת הקטגוריה החביבה עלי "מאויב לאוהב" והנה מצאתי, מאחורי תמונת כריכה של לוחם ארוך שיער וחשוף חזה (סקוטי? איש זאב?), רומן מדע בדיוני רומנטי. חייזרים! כאלה שנראים כמו סקוטים/אנשי זאב חשופי חזה!! וגם קצר – רק חמש שעות האזנה!!! מתנצלת על ריבוי סימני הקריאה, אבל ברור לגמרי שמדובר בגזרה משמיים. משהו שאני חייבת, אבל ממש חייבת, להתנסות בו.

באחד הפוסטים הקודמים שלי ניסיתי להבין היכן עובר קו הגבול החמקמק בין ספרות פנטסטית שיש בה רומנטיקה ובין ספרות רומנטית עם אלמנטים פנטסטים. במקרה הנוכחי לא היה לי ספק היכן צריך למצב את הספר. כן, יש גזע חייזרי שמגיע בספינות מלחמה כדי לספח את כדור הארץ ל-Alliance of Star Systems, וכן יש מציאות דיסטופית שהיא תולדת הפאניקה שאוחזת באנושות כשמגיעים החייזרים ה הה-כה חזקים, ויש אפילו ביקור בכוכב אחר שנמצא בשליטת הברית, אבל החורים העלילתיים כל כך גדולים עד שאי אפשר באמת לקרוא לזה ספר מד"ב. האלמנטים המד"בים הם רק תפאורת פוטיומקין שהועמדה כדי להצדיק מפגש ויחסים בין דמות גברית בעלת ממדים שאינם מהעולם הזה והתנהגות שמתאימה לאחת המאות החד ספרתיות ובין נקבה רבת תושיה בת ימינו.

לפני שנצלול לעומק העלילה (פחחחח) חשוב לציין שמדובר בספר שכיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, זכה לציון של 3.8 בגודרידס ומכר המון באמזון. כלומר, יש מצב שזו אני ולא הספר. סתם. זה באמת ספר איום ונורא ולכן אני מתכוונת לספיילר לכם אותו עד דק בשורות הבאות, כדי שלא תצטרכו לעבור את מה שעברתי אני.

סיפורנו מתחיל ארבע שנים אחרי הגעתם של הטריוואטורים לכדור הארץ. מה אנחנו יודעים על הגזע הזה אחרי שהאזנו לספר מתחילתו ועד סופו? לא הרבה. הם דמויי אדם, גבוהים מאוד ובנויים כמפתחי גוף אחרי שנים של סטרואידים. יש להם עיניים זהובות (זה כנראה הפרט היחיד שמבדיל בינם ובין בני אנוש) והם מאוד חזקים. כל כך חזקים שאף אחד לא יכול להם. כל כך חזקים שביכולתם לקרוע שרשראות ברזל כבדות ביד אחת. מצד שני, כך נראה, אם קושרים אותם בסתם חבלים הם זקוקים למישהו אחר שישחרר אותם. למה? אל תשאלו שאלות טיפשיות! יש להם חוש ריח מפותח, כמו לחיות, וגם יצר הגנה מפותח כלפי חלשים, במיוחד נקבות וילדים. הם מותנים לזוגיות נצחית. למעשה מרגע שטריוואטור נשבע אמונים לנקבה (באמצעות קעקוע הדדי) זה לנצח והוא יכול להגיע לסיפוק מיני רק איתה וברשותה. נשיקה מבחינתם היא חיכוך אף בלחיה של בת הזוג. כך הם מסמנים אותה בריח שלהם. איזה מזל שהם פוגשים את הנקבות האנושיות שמלמדות אותם להשתמש בשפתיים ובלשון. יש להם עומק ריגשי של ילדים בני שלוש. בעצם אני נסחפת. ילדים בני שלוש מבינים אהבה מהי. הטריוואטורים נזקקים לבנות אנוש כדי להבין את הרגש הזה (אווווו). אה, ויש להם גם זין גדול. ממש. סליחה.

בקיצור, הטריוואטורים מגיעים מלאי כוונות טובות לספח את כדור הארץ אל הברית הגלקטית או איך שקוראים לזה. האנושות מגיבה בפחד וכל הסדר החברתי העולמי נהרס. למה? ככה! כבר ביקשתי שתפסיקו לשאול שאלות טיפשיות. מכיוון שכך אין לטריוואטורים ברירה אלא לכונן שלטון חדש ולמגר את כיסי התנגדות. איך? למה? זה לא חשוב. המתנגדים ברובם הם אנסים ובוזזים ורוצחים ובכלל אנשים רעים מאוד. גיבורות הספר – ג׳סי, ג׳ורדן וטיילור (22, 17 ו-15 בהתאמה) מצליחות להתחמק הן מהחייזרים והן מהמתנגדים במשך ארבע שנים. כך עד ללילה אחד בו ג׳סי נתקלת בקבוצת מתנגדים רעים במיוחד, שתפסו את אחד החייזרים ומתכננים לעשות בו ניסויים נוראים ואיומים כדי לגלות איך ממגרים את הפולשים. ג’סי טובת הלב אינה יכולה להניח לרעים להיות רעים ולכן היא נחלצת לעזרתו של האנטר. החייזר. הסקסי. כן כן. כבר כשהיא משחררת אותו היא חשה דחף לאו בר כיבוש לגעת בו. לא משנה. בקיצור היא מצילה אותו והוא מיד מציל אותה ואת האחיות שלה בחזרה וכדי להגן עליהן הוא מכריז על ג׳סי – בעודה מחוסרת הכרה – כעל בת זוגו. כלומר אשתו. לנצח. בלי אפשרות פרידה או חנינה. ג׳סי והאחיות שלה בורחות. האנטר מציל אותן שוב והפעם הוא משאיר את ג׳סי חסרת הכרה עד שהספינה שלו יוצאת בדרכה חזרה לעולם האם שלו כדי שלא תוכל לברוח שוב.  בדרך – אחרי מסע קצרצר בו אמנם לא מתנהלת ביניהם שום שיחה משמעותית אבל ג׳סי נענית לתחינתו של האנטר המתוסכל מינית (המסכן אפילו לא יכול להגיע לסיפוק עצמי עכשיו כשהוא נשוי) ומגלה שהיא בעצם אוהבת אותו –  הספינה עוצרת לטפל באיזה שהוא משבר (אני לא מדלגת על פרטים. הם פשוט לא נמסרים). האנטר ושני חבריו הולכים לטפל במשבר. הם לא חוזרים בגלל, ובכן, שקר כלשהו ובגלל שקר כלשהו אחר אף אחד לא הולך לחלץ אותם מהצרה אליה נקלעו. אל תבקשו פרטים. אין. לג׳סי ואחיותיה אין ברירה אלא לפעול בעצמן. איך? מזתומרת איך? על פי כל קלישאות הז׳אנר. אני מתכוונת לז׳אנר הרומנטי. זה שאינו רואה עצמן מחויב בהסברים.  למשל – ג׳סי מאתרת את הלוחמים, מצליחה לחדור למקום בו הם מוחזקים מחופשת לשומר ומשחררת אותם. איך? מה זה חשוב? עובדה שעשתה את זה. אל תבלבלו אותי ואת עצמכם עם הפרטים. אגב, בשלב הזה מתרחשת סצינת שחרור החבלים המפורסמת.

אני אדלג ברשותכם על דיאלוגים רדודים וסצינות מביכות במיוחד (כמו זו בה האנטר וג'סי צועדים במסדרונות הספינה וכל הלוחמים מביטים בג'סי בהערכה ומוחאים לה כפיים) ואעבור לדבר על גרסת האודיו. אם לא די בכל הזוועות, הרי שאת היצירה הכתובה בצורה כה מאותגרת גבהית מקריא גבר. זה אמנם מקנה לטריוואטורים קול עמוק כראוי לזכרי העל שהם, אבל מוציא את כל הנשים ילדות נלעגות. ג׳סי ואחיותיה נשמעות מטומטמות גם באותן פעמים נדירות שהספר כבר נתן בפיהן דברי טעם. אין פלא שהחייזרים חושבים אותן לנחותות כמו שאר הנקבות ביקום. גם אני הייתי חושבת ככה במקומם.

נקודת האור – ספר ממש קצר. נקודה לדאגה – יש עוד שתי אחיות ועוד שני חייזרים שצריך לשדך ועוד כמה וכמה ספרים בסדרה הזו. נקודה לגינוי עצמי – אחרי פרק אחד כבר היה ברור שזה טמטום מוחלט. למה המשכתי? למה? מאותה סיבה שאתם ממשיכים לשאול שאלות טיפשיות למרות שביקשתי יפה כבר קודם שתפסיקו. לא לכל דבר צריך להיות הסבר.

סולם בעלמא: לא. פשוט לא.

7 מחשבות על “Hunter's Claim | S.E.Smith”

    1. היה רגע ששקלתי לצרף דוגמית הקראה קצרה כדי לשפר את האפקט. אבל טכנולוגיה וזה.

  1. את מושלמת. גם מספקת תוכן של ספר זבלי במיוחד (עם זין גדול, כמתבקש) וגם פוטרת אותנו מלהשקיע בו יותר מכמה דקות של קריאה.
    מושלמת!!!

  2. לשעתי זה סימן משמים שהגיע הזמן לחזור אל המתכונת הישנה והטובה ולספר לנו עוד המלצות על ספרים מושלמים כמו "העסקה"?

  3. תענוג! כיף לקרוא קטילות, אני רוצה עוד. מצד שני, אני לא מאחלת לך סבל כזה. אני יודעת כמה עצבים נותנים סיפורים גרועים. לפחות יצאה מזה ביקורת טובה (לקוראות, כמובן)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן