קטגוריה: רומנטי

תשמעו סיפור משעשע; לפני זמן מה נתקלתי בפרסום על ספר רומנטי שעומד לצאת לאור בעברית. מכיוון שהתקציר מצא חן בעיני (כבר התוודתי בעבר על חיבה

אזהרה: פוסט עילאי ומתנשא. את "אשף המשא ומתן" התחלתי לקרוא כי אני מתה על טרופ היחסים הפיקטיביים. שני אנשים שבדרך כלל אין ביניהם הרבה מן

שאלה שעלתה היום בקבוצת הפייסבוק המצויינת ספרים? ובעקבותיה טרוניה, בתגובות, שלא כתבתי המלצת ספרים כבר המון זמן הביאו אותי להציץ כאן ולגלות שאכן לא כתבתי

שנת 2019 רק התחילה ונדמה שכבר פגשתי את הספר הרומנטי הכי טוב שאקרא השנה. The kiss quotient של Helen Hoang צפוי לצאת מתי שהוא גם

כבר זמן מה שאני מתלבטת ביני לביני איך לספר לכם על כל מה שלא אמרתי של מולי אוקיף. העניין הוא כזה. קראתי את הספר כי חברה

עשרים וארבעה בדצמבר. הלילה ישבו משפחות סביב שולחן סעודת החג ויזמררו שירים דביקים ובחצות סנטה קלאוס ירד בארובות בתים מסוימים (לא זו שלנו ולו רק

נתוני הפתיחה של קווים אדומים היו בעייתיים: סופרת ישראלית שכותבת עלילה שמתרחשת בארץ זרה עם דמויות זרות (איזו יומרה), ספר מאפיה (כבר אמרתי מה דעתי

פעם, כשעוד הייתי בגיל בו מתלווים להורים בשיטוטי אחר הצהריים שלהם, ביקרנו בבית של דורית ש. היא כבר היתה בצבא אז וההורים שלה, חברים קרובים

ברשימת הסרטים הרומנטיים שאני אוהבת לחזור אליהם שוב ושוב שמור מקום של כבוד לסרטי נעורים. שזה מוזר, אם חושבים על זה. כלומר, איזו הנאה עשויה

"תודה לך. לא בשבילי" (מתוך תגובות לשאלה "האם תהיי מוכנה לקרוא רומן רומנטי על טבעי") אם תשאלו אותי איזה ספרים רומנטיים הכי שימחו אותי בשנים

כדי שלא תגידו שאני תמיד מורידה הנה הפעם באתי להרים עם המלצה חמה לספר מחמם לב (משחק המילים מכוון. כן, אני יודעת שאני מסוגלת ליותר

המאפיה – ארגון הפשע שמעטים יודעים מה באמת איך מתנהלים העיניינים בתוכו* – עוררה מאז ומעולם תגובות מעורבות בקרב הציבור הרחב. מצד אחד – מדובר