כל מה שלא אמרתי | מולי אוקיף

כבר זמן מה שאני מתלבטת ביני לביני איך לספר לכם על כל מה שלא אמרתי של מולי אוקיף. העניין הוא כזה. קראתי את הספר כי חברה אמרה לי ״תקראי״. עם סימן קריאה. כזה שאחריו לא נשאר מרווח לפקפוק או לנשימה. צללתי אליו בלי לדעת עליו כלום, קראתי בשלוק אחד וסיימתי עם הצורך להמליץ עליו הלאה בתוספת סימן קריאה משלי. אבל! (הנה עוד אחד כזה) ברור לי לגמרי שאם אותה חברה היתה מספרת לי עליו כמו שאני רוצה לעשות כאן יש מצב שהייתי מבקשת פטור מהקריאה. והנה הדילמה – האם לספר על הספר? מה לספר על הספר? איך לספר על הספר בלי ליצור את אותן דיעות קדומות שכנראה היו מונעות ממני לקרוא אותו?

אז הנה העיסקה שאני מציעה לכן : גלולה כחולה וגלולה אדומה. כמעט כמו במטריקס אבל לא בדיוק. אם תבחרו בראשונה תתבקשו לדלג ישר לסוף וללכת לקרוא את הספר כמוני על עיוור. כמעט כמוני כי אני אהיה קצת יותר טובת לב מהחברה הזו שלי (באמת צריך לבחון מחדש את היחסים בינינו) ואזהיר שמדובר במחצית מדואט. לאמור ספר ראשון מבין שניים שנגמר בקליף הנגר מטורף. החלק השני יצא בתחילת פברואר, מה שאומר שאם תאהבו תצטרכו לכסוס ציפורניים עד אז.

אם לעומת זאת תבחרו את הגלולה השניה דעו שאתן מתחייבות לקרוא את הספר למרות מה שאכתוב. גם אם משהו בתיאור שלי את הספר לא יראה לכן תצטרכו לסמוך עלי. רוצות? ליחצו על הקישור ונתחיל.

סולם בעלמא: שילוב מוצלח של דרמה, מתח וחושניות.

רוצים לדעת עוד?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

מקטלוג הספרים שלנו

פוסטים אחרונים מהבלוג

קטגוריות

בואי ננהל רומן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *